30Jul
אם הייתי שואלת אותך מהי הצלחה עבורך?
מה היית עונה לי?
אולי שהצלחה היא הישג בדרך האישית והמקצועית שלך כגון: תואר אקדמי נכסף, טייטל מעורר השראה שרשום על דלת משרד, בית, עסק, או שאולי ילדים ומשפחה ייחשבו כאחת ההצלחות החשובות בחייך.
ככל שהשיחה בינינו היתה מתקדמת, אני מניחה שהיינו חוות מעבר, מציון הישגים לציון תחושה.
היינו מדברות על זה שהצלחה היא תחושת הישג, שכוללת סיפוק, והמון אמונה, שהיא מביאה את החלקים החזקים בך לידי ביטוי, ושהיא גורמת לך להשקיע יותר ואפילו להתאמץ כדי להשיג את המטרה שסימנת.
ההצלחה אכן כוללת את שני החלקים הללו. חלק אחד של תהליך פנימי, הכולל מוטיבציות והנעה, שימוש בעוצמות האישיות. והחלק השני, הוא תהליך חיצוני, שכולל ציוני דרך שמוכרים כמסמני הצלחה. האלמנט החשוב בהם, מעבר להשגתם, הוא איך הם גורמים לך להרגיש.
בניסיון להגדיר את תהליך ההצלחה, נפוץ השימוש בביטוי "סולם ההצלחה". הוא מייצג תפיסה, בה ההצלחה היא מעבר משלב לשלב. הוא אגב לא מגדיר את קצב המעבר בין השלבים אלא הוא מבוסס על מיצוי שלב אחד, טרם המעבר לשלב השני. כאשר בין השלבים מתרחשת למידה והעמקה של יכולות וכישורים אישיים בדרך למימוש השאיפה, או לחילופין פרק זמן מינימלי שייש למצות טרם הגעה לשלב הבא בסולם.
התיאור של סולם ההצלחה, מאוד הזכיר לי את "סולם הדרגות" הצבאי. הוא יכול להסביר את התפיסה שכישלון מונע התקדמות, כמו לא לקבל קידום, או דרגה, ולכן מייצר סוג של עמידה במקום. כבר מזה זמן, אני מרגישה שהביטוי הזה, לא מתאים.
למדתי במהלך עבודתי, שהצלחה נעה לא רק למעלה. שהצלחה היא בעצם פעולה במרחב, היא תנועה. הבנה של הצלחה באופן כזה, יוצרת חיבור ישיר, בין הצלחה וכישלון. וכישלון לפי ההגדרה הזו הוא רק תנועה בכיוון שלא הביא תוצאות רצויות. תנועה בכיוון לא רצוי, היא בדיקה, היא חקר והיא מסייעת לעלות על המסלול הנכון, בכך שכעת ניתן להגדיר מה היא "לא הצלחה" עבורנו.
מכאן שכישלון הוא התקדמות. נשמע הגיוני, לא?
אז למה אחרי שמבינים את זה, עדיין "ועדת הביקורת" שבראשנו עובדת שעות נוספות? ואנחנו מוצאים עצמנו "מכים על חטא"? "טוחנים" את עצמנו לדעת על כל כישלון, מעידה או טעות? ולמה עדיין נעדיף לספר וללמוד מהצלחות, ופחות לטפל ולעסוק בכישלונות?
אולי הגיע זמן, להסתכל על זה אחרת?
רומן גארי, טען ש"כל ההצלחות בחיים אינן אלא כישלונות שהוחמצו". בדרך זו הוא מציע להסתכל על כישלון כחלק בלתי נפרד מהצלחה. וכאן עולה השאלה, מה עושים עם כישלון?
אז הנה, כמה טיפים שממש כדאי לנסות:
לשים אותו בפרונט. מדברים את הכישלון בעובדות ונתונים, מגדירים את ההיקף ומטפלים. תהליך שנותן בטחון להציף כשלים, לא מטייחים שתפים ומונעים נזק ארוך ומצטבר.
להפריד בין התוצאה הלא רצויה ובין האדם שאחראי לה (משמע, התוצאה היא כישלון ולא האדם הוא הכישלון). הכישלון הוא תוצאה של פעולה לא תוצאה של מחולל הפעולה, ולכן מנתחים את מרכיבי הפעולה ובודקים מה יכול היה להתבצע אחרת. צריך לזכור שכישלון יכול להעלות תחושות לא נעימות של בושה, אשמה, פגיעה ושיפוט עצמי.
ללמוד את הכישלון עד הקצוות, כישלון אמנם מתואר במושגי הפסד, האם ניתן להגדיר אותו גם במושגי רווח? מה הרווחנו מכך שזה קרה עכשיו? ולא מאוחר יותר? חשוב להגדיר מה בוחרים לתחקר.
ואולי הגיע הזמן לאמץ התבוננות אחרת על עינין ההצלחה והכישלון. במקום להסתכל על התוצאה הסופית: אני מציעה ללמוד לזהות את החלקיקים הקטנים שמרכיבים תהליכים אלה.
ניצוצות ההצלחה ורסיסי הכישלון
לשאוף להגיע רחוק יותר, לפתח חסינות מנטלית ולהפסיק להתאכזב מעצמך ומהאנשים שסביבך, תוך פיתוח ההבנה שכישלון הוא חלק הכרחי(!) בדרך להצלחה.
אם מצאת בפוסט זה ערך, אשמח לשיתוף
הערות
